הניוזלטר האחרון של השנה מוקדש בדרך כלל למה שאני מגדירה כתקופה המיוחדת ביותר בשנה. קרה ושופעת אור, בין אם בזכות נרות חנוכה בארץ, או בשילוב עם התאורה של עצי וקישוטי חג המולד בחו״ל.
השבועות האחרונים היו מלאים בכל כך הרבה חושך, ואחרי מחשבות ולבטים רבים החלטתי להמשיך במסורת ולשלוח את הניוזלטר כדי להפיץ את האור שהתקופה הזו מביאה איתה בדרך כלל.
השנה המושג ״באנו חושך לגרש״ מקבל משמעות אמיתית וגשמית. בימים טרופים אלה, כשאנחנו חווים כל כך הרבה רוע וקשה לעיתים לראות את הטוב, חשוב לי להזכיר עד כמה הדברים הקטנים שאנחנו עושים, כגון חיוך בוקר טוב לאדם זר ברחוב או נשיאת ברכה עם קרוב משפחה, ממלאים אותנו בדברים שהמלחמה משכיחה מאיתנו.
אחרי ה-7 באוקטובר הזהות הישראלית של רובנו עמדה למבחן, במיוחד במדיות החברתיות. שם, כמעט כל מי שאני מכירה, כולל אני, שימש כשגריר של ישראל ותמך במדינה בצורה שמעולם לא נדרשנו. ראיתי ישראלים ויהודים מהארץ ומהעולם מייצגים אותנו בכבוד, ממלאים את המרחב הרשתי באלפי סרטונים רהוטים באנגלית עם הנרטיב הנכון, ושמחתי לגלות שכמוני, ישנם נוספים שהבינו כמה חשובה השליטה בשפה גלובלית. לשם כך יצאתי בסדרת פוסטים, שאני ממליצה לעקוב אחריהם, על ניהול שיח מכבד באנגלית גם כאשר אנחנו לא שולטים בשפה במאה אחוז.
בעוד ליבנו עם משפחות הנרצחים, החטופים והפצועים ועם המשפחות מהעוטף ומהצפון שנעקרו מבתיהם, רבים מאיתנו מחפשים גם את הניתוק הרגעי מהחדשות ואת השגרה והנורמליות בצל המלחמה. כאן החלטתי להיכנס לתמונה. בין אם אתם רחוקים מהבית או קרובים אליו, או בין אם לימוד אנגלית קרוב אליכם או שאתם רק מחפשים במה להתעסק, ריכזתי כמה דברים שחשוב שנזכור:
הראשון מביניהם, זה להקיף את עצמנו בגרעין אוהב ומחזק, כזה שיזכיר לנו כל הזמן את המונח הכי משמעותי של המלחמה: ביחד ננצח.
לא פחות חשוב, ליזום דברים אשר דוחקים מחשבות שליליות, בעיקר כשאנחנו רחוקים מהארץ. בחו״ל, קל להתרגל לשגרה של שיטוט באתרי החדשות כל היום, אבל אין ספק שזה לא יכול לתפוס את כל תשומת הלב שלנו. הלב שלנו עם כל אזרחי ישראל, ועבורם אנחנו חייבים להמשיך לפעול.
והנקודה האחרונה היא להגביל, עד כמה שאפשר, את הצפייה במדיות החברתיות מחד ומאידך לפעול בהן בכל הכוח כדי להפיץ מסרים חיוביים על ישראל. האור הכי חזק שלנו כעם הוא האופטימיות שלנו, ועלינו לשמר אותה.
פינת הספוטלייט הרבעוני שלנו
הפעם בחרתי לראיין את קרן, שהיא חלק ממשפחת JBE כבר שנה וחצי, באופן קצת שונה ממה שאנחנו עושים בדרך כלל. קרן השתתפה לאחרונה בתור סופרת ישראלית, בסבב ירידים בניו יורק ובניו ג׳רזי שאורגן ע״י הקהילות היהודיות ומטרתו הייתה לתמוך ולעודד עסקים ואמנים מהעוטף ומדרום הארץ.
שאלתי את קרן מה הייתה נקודת החוזקה הכי גדולה של המסע הזה ולדבריה היה מדהים לראות את ההירתמות של הקהילות היהודיות כדי לדאוג לה ולחבריה, ובנוסף איך שהיא ושאר האמנים הצטרפו למסע כדי להתחזק, ובסוף יצאו מחזקים. כמעט בכל שיחה שלה עם יהודי אמריקאי, היא מצאה את עצמה מספרת על חבריה שנרצחו או שנחטפו, ועל בני השכבה שלה שנלחמים בעזה, ותמיד עם זיק של תקווה לעתיד. אותה התקווה הייתה גם בלב של כל מי שדיבר איתה, על אף הקושי לראות זאת כרגע. היא הרגישה שמעבר להכול, זה מה שהופך אותנו כעם למי שאנחנו - היכולת שלנו לדעת שיש טוב מאחורי כל החושך.
במהלך כלל השיחות האלה, קרן מספרת כמה אור ואהבה היא הרגישה, אבל לא פחות חשוב על המסר המשמעותי שמאחורי כל מילה ומילה: אנחנו ננצח, ונהיה חזקים יותר ויותר.
אז מה היה לנו ברבעון האחרון?
כחלק מההירתמות שלנו ושל צוות המורים למאמץ המלחמתי וכדי לתמוך במשפחות הישראליות ולעזור לתלמידים בארץ, אשר חזרו ללמוד בזום ולבלות בבית, להפיג את החששות, הגדלנו את התדירות של מפגשי שעת סיפור לפעם בשבוע וקיימנו סדנאות ומפגשים ייחודיים לשיפור האנגלית ללא עלות. ביניהם סדנאות מדיה חברתיות, העשרה בצורת סרטי הוליווד, סדנת דיסני, סדנאות דיבייט ועוד.
לאורך המלחמה אנחנו ממשיכים במפגשים הרגילים שלנו באנגלית לדוברי אנגלית ואנגלית לדוברי עברית, בהם התלמידים נפגשים אחת לשבוע כדי לשמר את יכולות השיחה, הדקדוק והביטחון בשפה.
גם המפגשים של אנגלית בפיג׳מה ממשיכים. במפגשים אלו נשים ישראליות מכל העולם נפגשות בקבוצות קטנות על מנת לדבר באנגלית ולתרגל את היכולת הוורבלית שלהן. המפגשים מתקיימים בזום בימי שני בשעה 21:00 (שעון ישראל) ומונחים על ידי מורה אמריקאית אשר אינה יודעת עברית ותורמת להתפתחות האישית ולביטחון שכל אישה מקבלת בשפה.
אני מזמינה אתכם להמשיך לעקוב אחרינו במדיות החברתיות, ולהצטרף לקבוצת הטיפים באנגלית שאנחנו מפרסמים ושולחים לכל מי שמעוניין.
שלכם,
ג'ודי